<h1>המנהיג הלכ' פסח — דיני חמץ</h1>
<h2>דף לג:</h2>
והא דאמ' מרימר לעניין יין נסך דירוקי שרי, לית הלכת' כוותיה דקיימ' לן כרב זביד דאמ' ירוקי אסורי' משום דמצרפי ובלעי ולא מקשי אלא מחיורי ואוכמי, רב אלפס ז"ל. והכפות מהקרנים שנשתמשו בהן בחמץ בחמין אסור אף בהגעלה בפסח מטעם דחייס עלייהו משום דמפסדא בהגעלתן ולא מגעיל להו שפיר.
<h2>דף מט.</h2>
ואסור בהנאה משעת זמן איסורו ואילך שלא יסיק בו תנור וכיריים, ואם הסיק בו את התנור אף אם הוא חדש יוצן ויסיקנו בעצי התר והפת מותר' דזה וזה גורם מותר, כדרבנן דפליגי בההיא דפסחי' [כ"ו ע"ב] וכר' יוסי דתנן בע"ז פ' כל הצלמי' [מ"ח ע"ב] גבי אשירה זורעי' תחתיה ירקות בימות הגשמי' אבל לא בימות החמה, ר' יוסי אומ' אף לא ירקות בימות הגשמי' מפני שהנמייה נושרת עליהו והוה ליה לזבל. ואסיקנא דר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמ' להו לדידי זה וזה גורם מותר ואמ' רב יהודה אמ' שמואל הלכ' כר' יוסי. ואם לא יצטנן התנור הפת אסור' (דששבח) [דיש שבח] עצי האיסור בפת, דהא (אסיק) [אפיך] ליה שמואל לבריית' ותני לה לדר' בלשון חכמי'.
<h2>דף סב:</h2>
כרשז"ל, אשה שלותה ככר שלחמץ מחבירתה לפני הפסח צריכה לפורעה לאחר הפסח ואין כאן איסור משום חמץ שעבר עליו הפסח שהרי לא היה בעין בשעת ביעור החמץ, ואם אינה פורעת יש בו משום גזל ומשום לווה ואינו משלם שנקר' רשע, וכלווה מן המקום ברוך הוא, שנ' לווה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן, ואין בזה איסור, שהרי שנינו [ע"ז ס"ב ע"ב] דבי ר' ינאי יזפי פירי מעניים בשביעית לפני זמן הביעור ופרעי להו בשמינית, וא"ר ינאי יאות הן עבדין, וכן כ"רשז"ל בתשובה. אב"ן.
<h2>דף עג:</h2>
ורבי' יעקב גריס הכי, אמ' רבא הלכת' חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור [פי' בששים ולא גריס] במשהו כרב דגירסת רבנן סבוראי היא, ותדע שכן הוא דהא רבא גופיה פסק בפ' גיד הנשה [חולין צ"ז ע"א] כך, אמ' רבא אמור רבנן בטעם אמור רבנן בקפילא אמור רבנן בששים מין בשאינו מינו דהתירא דהטעמ' דאיסור' בקפילא מין במינו דהיתרא או דאיסורא דליכא למיקם אטעמא ומין בשאינו מינו דאיסורא דליכא קפילא בששים ואם היה סובר רבא במשהו כרב אפי' בשאר איסורי' כדקאמ' רב לטעמיה דרב ושמואל דאמרי תרוויהו כל איסורי' שבתורה במינן במשהו, תקשי דרבא אדרבא בההיא דגיד הנשה וכיון דקיימ' לן כרבא דכל איסורי' שבתורה [בששי' כדאמ' בפ' גיד הנשה א"כ הלכת' כריש לקיש ור' יוחנן דכל איסורי' שבתורה] בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם דהיינו בששי' חוץ מטבל ויין נסך במינן במשהו שלא במינן בנותן טעם, ועוד דרב ושמואל ור' יוחנן הלכ' כר' יוחנן כדאמ' בריש מס' י"ט [ד' ע"א] ופלוגתיהו בשלהי ע"ז [ע"ג ע"ב], ואע"פ שפסק רב אלפס ז"ל בסוף ע"ז כרב ושמואל דהא פלוגתייהו דאביי ורבא בחמירא דחיטי וחמירא דשערי כרב ושמואל שייכא חזר בו בתשובותיו בסוף ימיו, ופסק כריש לקיש ור' יוחנן. ומזה פסק רבי' יעקב מ"כ דסתם יינן בששי' דיין נסך קאמ' התם שנתנסך ממש לפני ע"ז כמתני' דתנן [ע"ז ע"ד ע"א] ואלו אסורי' ואיסורן בכל שהוא יין ביין ומים במים כו', דבודאי במים שנתנסכו לפני ע"ז קתני ותני (ואין במקומו במים) [יין ביין דומיא דמים] במים, ומעתה חמץ בפסח וסתם יינן בששי' ככל איסורין שבתורה, אך לא עשה מעשה רבי' יעקב מ"כ להקל בדבר אם לא יהיה בדבר הפסד מרובה והתורה חסה על ממונן של ישראל, וכן אמ' וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה בתמיה כההיא דירוש' [ברכות פ"א ה"א] דספחי כרוב, ויתבא' במקומו בהלכו' יין נסך בעה"ו ושלום.
